לכו על ונהפוך הוא
אין קסמים! פשוט שימו את כל הפוקוס על מה שיש, ותאמינו לי שיש לנו הרבה גם אם לא תמיד רואים את זה בעיניים. לכו על ונהפוך הוא כי זה עושה פלאים בחיים. פורים שמח!
אז יש לנו את זה, שונאים רבים מבית ומחוצה לו.
"כבשה קטנה בין 70 האומות", גם זה היום מתקיים בנו יותר מתמיד. ישראל הקטנה והמקסימה מקופת שונאי ישראל מושבעים שמבקשים להשמידה, חלילה, עם כל טיל אפשרי. יש גם האנטישמיות הגואה ברחבי העולם, וכל ה'ידידים' למיניהם שפרצופם האמיתי מתגלה מהר. כי כמה זמן אפשר להיות עם מסכה? לא כל יום פורים, נכון?
גם בתוכנו לא חסר ה'שישו ושמחו'. כולנו שונים ומלאי טענות על כל מי שרק אפשר כולל על עצמנו. לא פעם זה אפילו ממש יוצא מכלל פרופורציה וגובל בשנאת חינם ממש.
גם אנחנו מתנהגים לעצמנו הרבה פעמים כאויבים גמורים. אנחנו האויבים של בעצמנו. זה מתחיל אצל לא מעט אנשים עם שנאה עצמית או בעיות שמובילות אותם לבריחה דווקא אל הדברים האסורים, כאלה שפוגעים בצלילות, בשליטה ובאהבה לעצמם. ואני לא מדברת על אהבה לא מתוך אנוכיות, אלא דווקא מתוך הערכה עצמית נכונה ובריאה שמציפה אותנו באהבה אל הזולת. כשאין את זה, קל מאוד ליפול לזרועותיו של יצר ההרס העצמי.
זה הדבר הכי נורא שאנחנו יכולים לעשות לעצמנו, הרי כל אחד מאיתנו מגיע ממקום כל כך גבוה, נשמה שלקוחה מתחת כיסא הכבוד! איך מגיעים ממקום גבוה ואצילי כזה למצב של כעס, מרמור ותסכול, עצבות וקנאה, דחפים שליליים והרסניים שפוגעים בנו בגוף ובנפש?
הכל בגלל האויב השקט. הוא אומנם שקט, אבל עושה בלגאן של צבא שלם. שקט, אבל מורגש היטב. יצר הרע, אם נקרא לו בשמו, ברא אותו בורא עולם אך גם ברא לעומתו את היצר הטוב. אבל הטוב והמיוחד הזה נברא כמה שנים אחרי היצר הרע שבינתיים הספיק לפתח שיטות ואסטרטגיות כיצד להפיל אותנו במלכודות שלו. הוא אומנם מלך זקן וכסיל, אבל ערמומי ואחת השיטות האהובות עליו היא – להפציץ את האדם עם ספקות. ים של ספקות.
"כך נשבע הקב"ה שלעולם לא יתמלא שמו וכסאו עד שינקום מעמלק" (מדרש תנחומא). כסאו של הבורא לא יהיה שלם עד שהוא ימחה את זרע עמלק מן העולם. ולא סתם, כי עמלק בגימטרייא – ספק. הספקות שמכרסמים בנו בפנים הם צבא של עמלקים.
מאמרים נוספים בנושא:
משנכנס אדר מרבין בשמחה – סינגל מקפיץ!
משנכנס אדר… מגבירים את הווליום!
בשמחה תמיד?!
איך נהיה שמחים?
האלף-בית של החיים
מי אתה עמלק?
העם העמלקי היה העם הראשון שהעז להילחם עם ישראל בצאתם ממצרים בהיותם ברפידים, וזינב בנחשלים ובעייפים שהלכו בסוף המחנה. ישראל החזירו מלחמה והכו את צבאו מכה שהצליחה להחלישו אך לא למגר אותו.
עמלק הצליח לפגוע בכוח ההרתעה של ישראל פגיעה קשה. עם ישראל הם ילדיו של בורא עולם, ועמלק בא עם עזות מצח נוראית להילחם בהם למרות כל הניסים והנפלאות שראו שהקב"ה עשה להם. הם בעצם הכשירו את כל השטח לאויבים נוספים לקום ולהילחם, באומרם, בעצם המלחמה שלהם עם ישראל, שהם כנלחמים בבורא עולם ולא מפחדים מפניו. תוקפנות זו על בני ישראל שרק עתה יצאו ממצרים, נחשב למעשה מתועב ביותר. "וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל-הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ, וְאַתָּה, עָיֵף וְיָגֵעַ, וְלֹא יָרֵא אֱלֹוקים". על רקע תוקפנותו המיוחדת ציווה הקב"ה על עם ישראל להילחם בעמלק מלחמת חורמה.
מאז, עמלק הוכרז כאויבו הנצחי של עם ישראל מדור לדור, ואנו מצווים למחות אותו "עדי אבד", עד היעלמותו הסופית. "תמחה את זכר עמלק מתחת השמים" (דברים כה, יז). ומסביר הרמב"ם שמלחמה זו היא בגדר מלחמת מצווה.
עמלק היה בנו של אליפז בנו של עשיו, ממנו יצא אגג מלך עמלק – סבו של אחד הרשעים המפורסמים ביותר – המן הרשע. מכאן קיבלנו את קליפת המן-עמלק, אותה אנו מבקשים למחות כבר ארבעים יום לפני פורים. הקליפה הזו קשה מאוד ולא סתם, משום שקליפת הספק מובילה את האדם לכפיות טובה מזעזעת. הדוגמה הקלאסית היא כמובן המן הרשע – שהפך לדגל המידה השלילית והאיומה הזו מזה דורות (וכנראה עד סוף כל הדורות). היה לו הכל, אבל הוא חי כאילו אין לו כלום. למה? כי אדם אחד לא השתחווה לו. מרדכי היהודי. "וכל זה אינו שווה לי" – כל מה שיש לי לא שווה לי, זה כלום, קליפת השום כי מרדכי היהודי לא משתחווה לי. יש כפיות טובה גדולה מזו?!
המידה המפחידה הזו מקננת בכל אחד מאיתנו. לא פעם, למרות שהבורא השפיע עלינו את כל הטוב שרק רצינו, התבכיינו. "זה לא שווה כלום" – אמרנו ובעטנו בכל הטוב הזה בגלל דבר פעוט ושולי, חסר משמעות. שטות של ממש. 99,9 יש ורק האחד חלקי הכלום שחסר הופך את כל הקערה על פיה ואליו מופנה כל הפוקוס.
.jpg)
צאו לחפש את הטוב, העקבות יובילו אתכם לאוצרות שלא חלמתם עליהם!…
המן הרשע היה ידוע כאדם עם גאווה איומה. למה? כי זו דרכה של קליפת המן-עמלק: להחדיר באדם גאווה, גסות רוח, חוצפה עזה, להיות בז לכולם, לשכוח שיש ריבון לעולם. גורמת לנו לראות רק את חצי הכוס הריקה, את מה שאין, את מה שקשה… "וכל זה לא שווה לי" – מגיע לי יותר, הקולגה ואני עושים אותו דבר והוא מרוויח יותר ממני! למה הם צריכים לקבל הכל ואילו אני צריך להרוג את עצמי רק כדי לסגור את החודש? ככה זה כשחיים בבועת המסכנות שעטופה בקליפת המן עמלק.
אבל עצרו! שימו את כל הפוקוס על מה שיש, ותאמינו לי שיש לנו הרבה. התבוננו על כל השפע וגלו את אהבתו של בורא עולם אליכם – ברוחניות ובגשמיות. זה השקר של המן הרשע, של עמלק, של השילוב של שניהם שמקונן בתוכנו. אל תאמינו לו. תמחו אותו. תבעטו בו. תמעכו אותו. יש לכם הרבה ואתם שווים הרבה. תראו את הכוס המלאה – לא רק את החצי שלה. שמחו בכל מה שיש לכם. תגידו תודה. תרסקו את מידת כפיות הטובה הזו והתמלאו בהכרת הטוב. הכל נפלא. יש לכם ים של אוצרות שהקב"ה נתן לכם, פוטנציאל אדיר. אתם עטופים באהבה וברחמים שלו, בחסדים האינסופיים שהוא משפיע עלינו כל הזמן. אז מה אם אתם לא רואים את כולם? הם שם. תמיד!
תעשו לקליפה הזו, להמן ועמלק ונהפוך הוא! הם עצובים ומלאי מרה שחורה? אתם תהיו בדיוק ההיפך – מאושרים ומלאי שמחת חיים. הם שונאים? תהיו אוהבים!
לכו על זה, על "ונהפוך הוא! אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם"!!!
* * *
רוחמה אפרתי – B.A בפסיכולוגיה ותקשורת. -Master NLP קליני רפואי בטיפול לפחדים וחרדות, כאב, בעיות נפשיות ופיזיות, טראומות ועוד. מרצה בכירה. לפרטים 054-2176644 ruchama_ef@netvision.net.il
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור