כל ההתחלות מגיעות ממקום אחד – הלב
תפקידו של הלב שלנו, מלבד היותו משאבה של דם, הוא לאהוב. וזה הדבר שהוא יודע בעיקר לעשות-לאהוב. אבל את מה לאהוב ואת מי לאהוב? את זה הוא לא יודע...
הרב יעקב הרצברג
תפקידו של הלב שלנו, מלבד היותו משאבה של דם, הוא לאהוב. וזה הדבר שהוא יודע בעיקר לעשות-לאהוב. אבל את מה לאהוב ואת מי לאהוב? את זה הוא לא יודע...
האם יראה פירושה לפחד מבורא-עולם כל הזמן? ואם כן, מי יכול לסבול זאת ולחיות בפחד תמידי? ... הלא הפחד הוא אחד מהתחושות היותר 'לא נעימות' שיש...
מה בכל זאת עושים בכדי לעבור את הימים האלו בשלום ובשמחה? הלא כל אדם שנמצא בקטנות ובצמצום, קשה לו המצב הזה...מה עושים? מהי העצה?
כל החסרונות הם טובות גדולות בעצם. זו הדעת שצריך כל אחד לשאוף להגיע אליה אשר עליה נאמר: דעת קנית – מה חסרת?
ערב אחד, ראיתי את חברי מדליק נר חנוכה. שאלתי אותו בתמיהה (וקצת בזלזול): "מה זה?" והשיב לי חברי: "זה בשביל הילדה". הסתבר שהוא רצה להדליק נר בשביל בתו (הגויה!) כדי שתרגיש...
אף על פי שיש לאדם מהלך טבעי בחייו שהוא נולד לתוכו ומתפתח בו, הרשות בידו לשאוף לשפר את חייו ואת מעמדו ולא "להתקע" דווקא במה שטבעי לו...
"...המקרה שלי הרבה יותר קשה, אף אחד לא מבין את המצב שלי, אצלי החסרונות הם כל כך גדולים שאי אפשר שאהיה בשמחה בשום פנים ואופן", אך רבי נחמן מראה לנו אדם שיש...
כאשר האדם מתחיל ללכת בדרך זו, בהכרח שיהיו לו הרבה ניסיונות ונפילות, אבל אם יתעקש להתחיל בכל פעם מחדש, ולא יעזוב את הרצון, סוף כל סוף...
התוצאה המיידית של ההתחזקות בדרך התפילה ועזיבת הדרך של "כוחי ועוצם ידי" היא קודם כל מניעת מחלוקת ושנאת חינם מעם ישראל. (כמעט הכל) על כוחה של תפילה...
כל הקושי שיש לאדם בחייו נובע רק מזה שהוא לוקח על עצמו את הכל, כאילו שהוא שולט על משהו בעולם...
בכל השנה האדם חי את חייו כסדר, ומן הסתם חושב הרבה מחשבות ותחבולות איך להצליח בחיים, כל אחד כפי מה שמעניין אותו: יש אדם שרוצה להצליח בגשמיות שיהיה לו הרבה ממון, בריאות ונחת...
והכל בגלל אותו הבדל קטן...שהאחד מבטל עצמו והולך בתמימות על פי דרכי התורה ועצת הצדיקים, ואילו השני מתעקש לפרש הכל על פי שכלו והבנתו, ונדחה על ידי כך מדרך החיים...